מכירת תכשיטים נחשבת לעיסוק הצובר תאוצה בשנים האחרונות.
אנשים, אשר לא בהכרח מכירים בתכונות הזהב עצמו ובהליך יצירתו, הבינו את הפוטנציאל התעסוקתי המגולם במכירת תכשיטים מסוג זה ומנסים להתפתח מבחינה עסקית. עיסוק זה נחשב לכזה אשר לא מצריך לימודי תעודה אקדמיים ועל כן פתוח בפני כל.
מדוע מכירת תכשיטים, ולא עריכת דין?
אנשים רבים כיום נרתעים מהעולם האקדמי. לשיטתם, אדם אשר לומד לימודים אלה משועבד לאחר מכן לחברה בזכות הידע שצבר, ואף גרוע מכך, לא מתוגמל כראוי. בנוסף, כל ההליכים הקשים לקבלה לתואר, אשר מצריכים לעתים קרובות ציון פסיכומטרי מותאם, תעודת בגרות ותשלום כספי לא זול עבור שנת הלימודים האקדמית, יוצרים אנטגוניזם שקשה מאוד להתגבר עליו.
אנשים שבחרו במכירת תכשיטים, למשל, פתחו עסק משלהם. עסק זה יכול להניב להם סכומי כסף גבוהים בהרבה מאלה שמרוויח אדם שכיר אקדמאי, וכל זאת ללא מאמץ לימודי קשה. אין זה אומר כי בעלי העסק האלה לא עובדים קשה, נהפוך הוא – עליהם להשתמש בכישורים אחרים על מנת למשוך אנשים ולנהל את העסק שלהם בצורה מוצלחת. מכירת תכשיטים הנה פעולה המצריכה תכנון נכון של שיווק, עבודה מול כל הגורמים הרלוונטיים האחראים להבטחת מוצר מוגמר איכותי ומכירה יעילה ללקוח.
האם מגמה זו צוברת תאוצה, או שמא עתידה להיפסק?
המדינה מעודדת את אנשיה להתקדם בכל תחומי החיים. מצד אחד, המדינה זקוקה לאקדמאים ומעודדת כמה שיותר אנשים לפקוד אוניברסיטאות ומכללות, לעתים אף במתן סבסוד ותמיכה. מצד שני, המדינה מבינה את הצורך בלהגן על בעלי העסקים הקטנים, ומכירה בתרומתם הגדולה לכלכלת המדינה ולשוק החופשי. לכן, קיים צורך תמידי לאזן בין שתי הגישות הללו, אולם זה כמובן מגולם בבחירות פוליטיות שונות.